מי לא הייתה שמחה לעוד כמה שעות ביום?
עוד כמה שעות ביממה זה בדיוק ההבדל בין להספיק גם את הדברים שאנחנו רוצות לעשות ולא רק את מה שחייבות.
במשך הרבה שנים הרגשתי חוסר סיפוק, תיסכול שאני לא מספיקה "כלום" ותמיד היה לי את מי להאשים. האשמתי אנשים שביזבזו לי את הזמן, האשמתי את עצמי שאני נותנת לזה לקרות.
האמת, שהייתי עסוקה מאד באופן כללי בלטחון אמוציות כאלו ואחרות, אבל הבנתי את המשמעות של החפירות האלו בהקשר של ניהול זמן רק אחרי שעברתי #אימוןאישי בעצמי ונפל האסימון הענק הזה של הערך 'אחריות'.
אחריות - לא במובן שגדלתי עליו, כלומר להיות באחריות כלפי הסביבה שלי (משפחה, עבודה, חברים, חברה, סביבה) או במילים פשוטות - להגיע בזמן, להגיש בזמן עבודות ו"כו, אלא אחריות במובן של - מה קורה עם הזמן שלי....
שם יש את אחד הבורות הלא מדוברים ושם קבורים להם עמוק, ימים, שבועות חודשים ואפילו שנים של זמן אבוד.
הבנתי שכדי למצוא את הזמן האבוד הזה, האחריות שלי חייבת לבוא לידי ביטוי בניהול הרגשות שלי וניהול התגובות שלי.
אני זוכרת ימים, שבועות וחודשים שלמים יחד או לחוד שהצטברו לשנים שלמות של עשייה ב'חצי כוח' ולפעמים אפילו חוסר עשייה בגלל כעסים, העלבויות, הצטדקויות, נסיונות להבין למה ואיך אנשים מסוגלים להתנהג בצורות מסויימות, להתעקש שיבינו אותי כדי שארגיש שאני בסדר,שאני צודקת. בדיעבד אני יכולה לאמר שתכל'ס הפכתי את התפל לעיקר בחיי מבלי להבין ולקבל את זה שזה לחלוטין בשליטתי.
כשגיליתי את כל זה, בכיתי בטירוף. נשבעת שלא נרגעתי איזה שבוע לפחות. גם זה ביזבוז זמן נוראי בעיני היום, אבל אז לא ידעתי אחרת.
האמת? מי שבכה זה האגו שלי...
היה לו קשה לקבל שטעיתי שנים. שלא הקשבתי לאנשים, שלא ראיתי איך אפשר לצאת מזה.
גיליתי על עצמי בין היתר שאני יכולה להיות רגישה (ואפילו מאד!) אבל לא רגשנית, התפוקה והייצרנות שלי עלו בעשרות ואולי במאות מונים מאז שלמדתי לא להיות שיפוטית, לא לחפש אישור חיצוני על היותי בסדר, להיות שלמה עצמי כי למדתי לבחור את מה שנכון לי (בשונה מלהשלים עם עם מי שאני, שעדיין ממוקש בכעסים לא מטופלים) ומאז שלמדתי לסלוח ובעיקר לא לכעוס מלכתחילה.
גילוי נאות: אני לא הדלאי לאמה ולא מתיימרת להיות אמא תרזה בגרוש, אני כן מתעצבנת לפעמים אבל לעיתים ממש רחוקות וגם זה עובר תוך שניות בדיוק מהסיבה שאני מבינה כמה זה מיותר לי מכל הבחינות.
ההבנה שהרגשות האלו היו חלק גדול מהתפל בחיי, יחד עם ההסתכלות והשיח עם הסביבה, הביאה אותי למסקנה שיש הרבה מאד אנשים שהאינפורמציה הזו חסרה להם וכשידעו לנהל את הרגשות שלהם כמו שהם היו רוצים, החיים שלהם יהיו רגועים יותר, מלאים בדברים שהם רוצים לעשות וכמובן - מלאי סיפוק.
אז אחרי שהבנתם שיש מלא זמן שאובד ברגשות שלא מנוהלים נכון, קבלו
שיעזרו לכם #למצוא_זמן שממש חסר לכם:
1. אל תחכו לאישור חיצוני להיותכם בסדר. אם אתם בכנות מאמינים שעשיתם את הדבר הכי נכון שהיה צריך לעשות באותו רגע נתון, אתם בסדר. אם אתם חושבים שטעיתם, תקנו את הטעות ככל שניתן גם אם בדיעבד, גם אם זה דורש להשאיר את האגו בצד. אם אתם עושים מניפולציות גם על עצמכם אז תפסיקו...
2. כעס הוא תגובה לא נשלטת אבל ניתן לשלוט על הכעס כאשר הוא מגיע בכל מיני דרכים. דרך אחת וחשובה לנטרל כעס היא להבין שכעס הוא תמיד בדיעבד- כלומר כועסים על משהו שכבר קרה ומכיוון שאת העבר אי אפשר לשנות, עדיף להרגע ולהסתכל בלי עצבים על ההווה והעתיד. כמה שיותר תתאמנו על זה - ככה תתרגלו לתגובה אינסטינקטיבית שהכעס הוא חלק קטן ממנה אם בכלל קיים.
3. "לא נעים לי" הוא אחד הרגשות הכי מתסכלים מהסיבה הפשוטה שהוא בא ממקום שהעשייה עבור האחר היא מאולצת ובאה על חשבונינו. מה יקרה אם תעשו מה שאתם רוצים ולא מה שאתם מאלצים את עצמכם לעשות כי לא נעים לכם? כנראה שרק דברים טובים יצאו מכאן עבורכם...אתם רוצים להיות בחברה של אנשים שנעים לכם איתם ואם תסרבו למי שלא נעים לכם ממנו, בסוף תיפטרו ממנו.נה (ייפי היי!!! הרי זה מה שרציתם לא?)
שתפו אותי איך הטיפים האלו עזרו לכם! אם יש לכם שאלות, דברו אלי :)
Comments