אתם יודעים שמתוך למעלה מ 7.5 מליון אנשים בעולם כולו, רק כ- 400 אנשים ידועים בעולם כחולים במחלת אורבך וויט', שהיא מחלה נדירה מאד ואנשים שחולים בה לא חווים תחושת פחד מכלום.
אז אם יש לכם פחדים סימן שאתם בריאים. אבל... בינינו.. חוסר יכולת להרגיש פחד?...
זה דווקא נשמע מחלה טובה... אם לא היינו פוחדים משום דבר היינו יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים מבלי לחשוש מה יחשבו ומה יגידו עלינו. החל מלדבר ולהגיד את כל מה שאנחנו רוצים, לבקש את מה שאנחנו חושבים שמגיע לנו, אולי לעזוב מקום עבודה, ליצור ולהוציא לאור דברים והכי חשוב- להגשים את עצמינו.
אז פרט לכמות המזערית של אנשים החולים באורבך וויט', שאר האנשים בעולם (שזה בערך כולם) חווים באופן יום יומי פחדים:
פחד מלהתחייב, פחד לעמוד מול קהל, פחד מכישלון, פחד מהצלחה, פחד מביקורת, פחד מלהביע ביקורת, פחד שיפטרו מהעבודה פחד לעזוב עבודה, תסכימו איתי שלא חסר ממה לפחד! הבעיה עם הפחד מתחילה כשהוא מנהל לכם את החיים ומכניס מתחים ולחצים מיותרים שפוגעים לכם בבריאות, לכן רק כשתשתחררו ממנו תוכלו להתקדם בקצב שאתם רוצים וכמובן שגם הביטחון העצמי שלכם יעלה.
כמובן שכל פחד מקורו באיזה שהוא פחד מביקורת ומ"מה יחשבו עלי" - כלומר גם אם על פני השטח הפחד הוא "להשאר בלי פרנסה" -אם תחקרו לעומק, מעבר לפחד הכלכלי, יש גם היבט סביבתי במובן של: מה יגידו על זה שעזבתי עבודה טובה, או לחילופין "איך הוא /היא מרשה לעצמו/ה להיות בלי פרנסה וכ"ו.
הנקודה בשלושת השלבים היא דווקא לא לרדת לרזולוציות הקטנות האלו מכיוון שהן עמוקות יותר, להן הקדשתי ועוד אקדיש להם פוסטים נפרדים וכמובן, אם אתם מזהים אותן כדומיננטיות מדי בחיים שלכם -בידקו עם עצמכם אולי מה שיקצר לכם את התסכולים זה ליווי מקצועי ריגשי.
הפעם אני רוצה לתת לכם
3 צעדים בסיסיים שיעזרו לכם להתגבר על פחד קהל,
פחד מכישלון ופחד מדחייה.
השלבים עובדים כמעט על כל סוג של פחד, רק רשימות העשייה כמובן שונות.
שימו לב שבצעד מספר 2, בשלב ב' אני נותנת רעיונות, אבל כמובן שאתם מוזמנים להוסיף משלכם.
לתשומת ליבכם: החשיבות היא בדיוק ובביצוע,
כלומר עשייה פיזית של כל השלבים לפי הסדר.
1. הגדרה:
הגדרת הפחד תעזור לכם למקד את הפעולות בהמשך.
קחו דף ועט ורישמו: מה מפחיד אתכם?
2. הכרה:
הכירו בעובדה שהאפשרות שמה שאתם פוחדים ממנו יכול להפוך למציאות.
זה לא צריך להבהיל אתכם, להיפך. זה חלק חשוב בהכנה הנפשית שלכם.
לחשוב שאם תפחדו ממשהו הוא לא יקרה, לא רק שזה לא נכון - אלא להיפך. סיכוי גדול יותר שדרך תת המודע שלכם אתם בעצם מזמינים לעצמכם את הדבר שמפחיד אתכם - מכירים את המשפט: באשר יגורתי בא לי?
לא אלאה אתכם בנבכי כוח המשיכה - זה לפוסט אחר, אבל אתם בטוח חוויתם ואולי לא פעם אחת סיטואציה שבא פחדתם ממשהו והוא קרה...(מרפי?...)
מה לעשות, האפשרות שתצליחו, או שתכשלו, שיבקרו אתכם או שתעשו טעות, שיחשבו שאתם טיפשים, שיגידו שאתם מטורפים וכ"ו קיימת! מכירים מישהו שלא טועה אף פעם? או מעולם לא נכשל?מישהו שלקח סיכון והצליח שלא אמרו עליו שהוא מטורף? מכירים מישהו שמעולם לא פוטר או חווה דחייה?
הדברים האלו הם חלק מהחיים של כל אדם בעולם מעצם היותו אדם. לכן ההכרה בעובדה שקיימת היתכנות שמה שאתם חוששים ממנו, אכן יקרה, פשוט קיימת ולכן דווקא כשמכירים בהיתכנות הזו, יש אפשרות להתכונן (צעד מספר 3 למטה) ועל ידי כך למזער נזקים. ההכרה עם הידיעה שאפשר למזער נזקים היא שלב קריטי מכיוון שהיא הגורם המרגיע.
3. הכנה:
ההכנה היא השלב המעשי והחשוב ביותר לההתגברות על הפחד. גם אם לא תוכלו למנוע את התממשות המצב ממנו אתם חוששים, ההכנה תעזור לכם לשחרר את הפחד ולהפוך אותו להתרגשות נעימה וגם אם לא תהיו ה"חולה מספר 401 במחלת האורבך וויט'" (חלילה), לפחות תשפרו את איכות החיים שלכם באופן משמעותי.
להכנה יש שלושה שלבים:
שלב א': רישמו תת קטגוריות לפחד שלכם למשל:
פחד מקהל : פחד מבלקאאוט, פחד שלא אדע לענות על שאלות (יחשבו שאני טיפש/ה), פחד מביקורת על הנראות שלי (דימוי גוף, לבוש וכ"ו)
פחד מכשלון: פחד שיחשבו שאני לוזר.ת, פחד שיחשבו שאני טיפש/ה, פחד ממה אני אחשוב על עצמי וכ"ו.
פחד מדחייה: פחד שאני "צודק/ת" שאף אחד.ת לא רוצה אותי, פחד מלהשאר לבד, שיחשבו שאני לא שווה וכ"ו.
שלב ב': הכינו רשימות עשייה של פעולות הכנה שעליכם לעשות כדי למזער את ההיתכנות שגורם הפחד יתממש למשל:
לדוגמה: נגיד שמה שמפחיד אתכם זה עמידה מול קהל.
ברשימת העשייה של הפחד מבלאקאוט תהיה: הכנת מצגת, הכנת דפים עם ראשי פרקים או כל תזכורת אחרת ואפילו הכנת משפט עם קריצה לקהל כמו: "תסלחו לי, יש לי בלאק אאוט...מיד נמשיך בשידור..."
ברשימת העשייה למצב בו אתם נשאלים שאלה שאין לכם תשובה עליה (ומשמעות העניין היא שאתם חוששים שיחשבו שאתם טיפשים למשל), תהיה למידה והבנת החומר על בוריו וגם הכנת תשובה כמו: "לצערי אין לי תשובה מדוייקת לזה, אשמח לבדוק עבורך".
ברשימת העשייה של פחד מביקורת יהיו דברים יותר ברמת החשיבה כמו:
הכרה שביקורת תמיד תהיה – אבל כל עוד שאני עושה הכל כדי להיות הכי מקצועי – סיכוי גדול שהביקורת היא בכלל לא קשורה אלי – אלא לאדם המבקר, אולי הוא תמיד מבקר? אולי יש לו ציפיות שונות משלי?
דבר נוסף הוא: אם הביקורת (השלילית) היא גורפת, עלי להסתכל עליה כעל שיעור וללמוד מהסובבים אותי – זו ההזדמנות שלי לצמוח.
זיכרו שאנשים לפעמים מקבלים ביקורות נפלאות ולא אמינות בהכרח ובסוף מדברים מאחורי גבם. אתם לא רוצים להיות האנשים האלו.
גם אם ביקורת נאמרת בצורה לא נעימה, הגדולה שלנו היא שאנחנו יכולים לבחור אם להעלב או למנף אותה למקום בונה. (מה לעשות, אנחנו לא יכולים לחנך את כל האנשים לתת ביקורת בצורה נעימה).
ברשימת העשייה של פחד מדימוי גוף – כולם מסתכלים עלי, מה יקרה אם אני אסמיק? אם אעמוד עקום? אם השיער שלי לא יהיה במקום? –
קודם כל – במקרה כזה, דבר מאד ידוע ועוזר לשחרור ולשבירת הקרח זה לפתוח את ההרצאה במילים: אני מאד מתרגש.ת ... – אנשים נוטים להיות יותר אמפטיים וסלחניים במקרה כזה.
אני באופן אישי פחות מתחברת לעמדה המתנצלת, אני חושבת שאין צורך לתת תחושה של "תרחמו עלי פליז" כדי להרגיש טוב – להיפך. זה שם אותנו בעמדה נחותה ללא סיבה, בטח ובטח אם אנחנו בקיאים בחומר.
אבל את אותו משפט אפשר לתבל בקצת הומור עצמי ואז זה לא מתקבל כהתנצלות סלאש בקשת רחמים, אלא כהפגנת חוכמה ויצירתיות. אולי משהו כמו:
חבר'ה אני מאד מתרגש/ת אז בבקשה אם אתם רוצים לרדת עלי, אני אתן לזה זמן בסוף ההרצאה.
או: "הפן לא זרם איתי היום, אבל החשמל הסטטי דווקא כן...אז תנסו להתרכז בהרצאה ולא בשיער שלי..."
הומור תמיד שובר קרח וזה גם שם אותנו בעמדת "אנושי" ומצחיק ולא בעמדת מסכנות.
תמיד תזכרו שרוב הדברים האלו הם בראש שלנו ורוב הקהל לא בא כידי לשפוט אותנו, אלא בא כדי לקבל מאיתנו אינפורמציה שאין להם ואנחנו יודעים אותה ומעבירים להם.
סיכוי קטן שדורין אטיאס תגיע עם משטרת האופנה דווקא להרצאה שלכם ואם היא שם – כנראה שאתם סלבס וכבר הצלחתם, אז מה זה משנה מה היא תגיד?
טיפ חשוב שעזר לי מאד בתחילת הדרך ועד היום אני כבר עושה את זה באוטומט זה: מיקוד.
על מה אני בוחרת להתמקד:
על המחשבות שאולי אני מסמיקה? (שברור שיגרמו לי להסמיק ולהזיע ברמות) או שאני בוחרת להתמקד בחומר שאני מעבירה? שזה מכניס אותי לריכוז שכדאי שאהיה בו, כך גם אני ממזערת סיכויים לבלקאוט וכ"ו.
פחד מול "אנשים חשובים" – שמתי את המילים "אנשים חשובים" במרכאות מהסיבה
שכל אחד חייב להפנים: אדם הוא אדם.
קטע כזה. גם ראש העיר, גם מלכת אנגליה וגם ראש ממשלה שלא נדבר על מנכ"ל החברה שלכם או מי שעושה לכם אודישן – כולם הולכים לשירותים. כולם רעבים, כולם חווים פחדים (הרי כך התחלנו את הפוסט), כולם חווים התרגשויות, כולם רואים טלויזיה, לכולם יש רצונות ולכולם יש מה להגיד על עצמם ועל אחרים. שורה תחתונה: כולנו בשר ודם, גידים, שרירים, גוף ונשמה. כולנו שווים כנקודת פתיחה.
יש אדם שמעצם תפקידו, דעתו קובעת יותר, מקצועית יותר, משפיעה יותר, אבל אין אדם חשוב יותר מכם, או שדעתו חשובה יותר משל האחר במישור האישי.
אל תעצימו את האדם. ראו אותו בגובה העיניים כאדם בעל תפקיד חשוב. לכל אחד יש תחליף גם למלכה ולראש ממשלה ומן הסתם גם למנכ"ל שלכם.
פחד מכישלון: לקטגוריה הזו אני מכניסה גם את הפחד מהצלחה, שהוא בעיני גם סוג של פחד מכישלון בהמשך, כלומר פחד לאכזב למשל...
רשימת העשייה יכולה לכלול משפטי השראה לטעמכם, אשתף שלושה מהחביבים עלי:
· "הצלחה זה לדלג מכישלון לכישלון בהתלהבות" (וינסטון צ'רצ'יל)
מראה שגם דרכם של ראשי ממשלה/ אנשים חכמים מאד, רצופה בכישלונות.
· "החטאתי מעל 9000 זריקות בקריירה שלי.הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק...ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי." (מייקל ג'ורדון).
מלמד על נחישות והתמדה כדרך חיים להצלחה.
· "רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע
(אלברט איינשטיין)
מלמד אותנו שוב שאין קשר בין חוכמה לבין לקיחת סיכון ורק מי שלוקח סיכונים יכול להגיע רחוק. כשלוקחים סיכונים יש גם כישלונות וזה חלק מהחיים.
זיכרו תמיד שאם נכשלתם – הדבר הכי חשוב הוא ללמוד מהכישלון.
פחד מדחייה:
אם לא תנסו – איך תצליחו?
ברשימת העשייה הזו יש גם דברים מחשבתיים וגם דברים שאתם יכולים לעשות במידה ומישהו או מישהי סירבה לכם במישור האישי או המקצועי:
במישור המקצועי – על כל תפקיד נחשק יש עשרות אם לא מאות מתמודדים לפעמים.
אם לא הגעתם למקומות הראשונים – סוג של נחמת רבים...
אם הגעתם למקומות הראשונים ולא נבחרתם – יש לזה ודאי סיבות שחלקן לא בהכרח קשורות לחוסר שלכם אלא לייתרונות של האחר :
לעיתים קרובות יש למתחרים שלכם הכרות אישית מוקדמת, אבל גם אם לא – מספיק שיש להם שפה נוספת, זמינות גדולה יותר, או כל ייתרון אחר בתחום, או לחילופין משהו באנרגיה שלהם עם המעסיק זרם יותר ( לא אומר שאתם לא בסדר - אומר שאתם טיפוסים שונים ואולי עדיף שלא נבחרתם כי היו נוצרים קונפליקטים בשלב מאוחר יותר), הם יקבלו את מה שאתם תקבלו עליו דחייה.
במישור האישי: כולנו מכירים המשפט: לכל סיר יש מכסה.
מי שדוחה אתכם – הוא כנראה לא המכסה שלכם, אבל לא בטוח...
לפעמים גם במישור האישי יש מקום לנחישות והתמדה – אם כי, כאן חייבים להיות עם היד על הדופק – אף אחד לא אוהב להרגיש סטוקר אלא אם הוא סטוקר (במודע או לא...) מן הסתם, גם הצד המחוזר לא אוהב אנשים נודניקים.
נחישות והתמדה מהסוג הזה דורשים רגישות אבל לא ריצוי בשום אופן.
לכן, היו עירניים: אם המחוזר.ת מנצלים את האהבה שלכם ונותנים לכם לשרת את הצרכים שלהם אבל זה תמיד רק כשהם צריכים? – התרחקו כמו מאש.
כאן תחוו רק תיסכולים ואכזבות ואין לזה שום קשר לניראות שלכם, כי מדובר באנשים שרואים רק את עצמם. האם זה המכסה שלכם? לא נראה לי... נראה לי שמגיע לכם יותר.
זיכרו שככל שתאפשרו לנצל אתכם אתם תנוצלו. הפסיקו את ההרגל הזה הוא לא משרת אתכם – לינק לפוסט על "איך להגיד לא" בסוף הפוסט הזה.
אם המחוזר.ת שלכם רוצה רק יחסי ידידות, אבל הידידות היא כנה ודו צדדית, כאן יש מקום יותר פתוח לשיח על הרגש שלכם ולסוג של משא ומתן.
במשא ומתן כזה אפשר גם להגיד שעבורכם הידידות הזו היא קשה בגלל מה שאתם מרגישים ואם אין מקום לנסיון לקחת את זה למקום רומנטי מבחינת המחוזר.ת, אז זה ברור ומובן, אבל אתם תצטרכו לקחת פסק זמן ולהתרחק כדי להקל על עצמיכם למצוא אהבה אחרת (לא כאיום, אלא כצורך שלכם).
ידידות כזו רק מביאה לכם מפח נפש ותיסכול וכל עוד היא באופן יום יומי מול הפרצוף שלכם אתם לא תתפנו לראות אף אופציה פוטנציאלית אחרת.
לכל סיר יש מכסה אחד ורק את האחד הזה (או הזאת) צריך למצוא.
לפעמים זה מרגיש כמו לחפש מחט בערימת שחת אבל המכסה קיים בין כל המאה אלף מכסים שלא מתאימים...
בסוף הפוסט יש לינק למדריך שלי : למצוא זוגיות נכונה לך – אפשר להוריד באהבה חינם כמובן.
מה שלא יהיה – תזכרו: אם תפחדו לנסות – לעולם לא תמצאו את המכסה.
או כמו שאומר מייקל ג'ורדן: "אתה מחטיא 100% מהזריקות שאתה לא לוקח."
פחד מלהשאר לבד, שאף אחד לא ירצה אתכם:
ברשימת העשייה הזו יכולה להיות למשל חשיבה על אנשים לא אטרקטיביים מכל סיבה שהיא שיש להם זוגיות ומשפחה לעומת אנשים מצליחנים, יפים, חכמים ומוכשרים שחוו זוגיות שלא הצליחה.
ככל שתמצאו יותר כאלו, תראו שמציאת זוגיות לא קשורה לנראות או למעמד וכיוצ"ב.
עליכם לכוון לזוגיות נכונה (מצ"ב לינק למדריך "למצוא זוגיות נכונה" בסוף הפוסט)
פעולה פיזית שתוכלו לעשות היא פעולה לא פשוטה ודורשת חוסן נפשי אבל אם תעשו אותה מהמקום הריגשי החזק, ללא פחד מהתשובות, תוכלו לצמוח הכי הרבה!
אני אזהיר ואומר שאם אין לכם את החוסן הזה - עדיף שתעברו קודם תהליך עם איש/ אשת מקצוע ובתהליך שלכם תנסו את זה עם הליווי.
הפעולה היא:
גשו לאנשים הקרובים לכם, אלו שאתם סומכים עליהם ותנו להם לענות בכתב על שתי שאלות:
מה לדעתכם מקרב בי?
מה לדעתכם מרחיק ממני?
כאן תלמדו המון על עצמכם וקבלו את זה כמתנה ולא כביקורת. תעבדו על הדברים המרחיקים ושפרו את עצמיכם כאנשים לעצמכם ולסביבה. אף אחד לא נולד מושלם אתם יודעים...
אני חושבת שאחת המתנות הגדולות שקיבלתי היא שאמרו לי שאני מעייפת.
המשכתי לחקור מה גורם לאותו אדם לעייפות הזו וכך שיפרתי את עצמי כי הבנתי שאם אני מעייפת אותו, אני כנראה מעייפת עוד אנשים ואני לא רוצה לעייף. אז ברור שתמיד יהיו כאלו שיתעייפו ממני כי אני לא מקצרת במילים למשל... אבל מצד שני - למדתי גם לקצר, כך שמצאתי את נקודת האמצע שלי ומכאן - כשאני שלמה עם עצמי, אני מתחברת למי שאני לא מעייפת אותו ואת מי שאני עדיין מעייפת - מוזמן ללכת לדרכו.
השורה התחתונה היא שעלינו להפנים שאנחנו בני אנוש וזה חלק מהחיים של כל אחד ואחת והדברים האלו לא מדלגים על אף אדם ולכן גם לא ידלגו עלינו.
צאו תמיד מנקודת הנחה שאם לא קיבלתם משהו – יש לזה סיבה, גם אם היא לא נראית לעין. מה שקיבלתם הוא כנראה לא שלכם וזה סימן שאת שלכם תמצאו במקום אחר.
זה לעיתים לוקח זמן למצוא, אבל בתפיסה שלי, כשנסגרת דלת נפתח שער! כן, לא צוער שהוא חלון קטן – אלא שער שהוא דלת גדולה יותר ומתאימה יותר למידותיכם.
שלב ג': עשייה.
התאמנו באופן יום יומ על שינוי תבניות החשיבה שלכם והפכו את התבניות החדשות לדרך חיים.
עשו את כל הפעולות הפיזיות הנדרשות כפי שרשמתם בשלב ב'.
זכרו שרק העשייה תעזור לכם להשתחרר מהפחד, לכן התחילו עוד היום בשלושת הצעדים לשחרור הפחדים:
1. הגדרה
2. הכרה
3. הכנה.
בהצלחה
Comments